דקדוק אנגלית

משפטי תנאי מבטאים מה קורה, או מה היה קורה, בנסיבות מסוימות. לאנגלית יש כמה סוגי תנאי: מהתנאי העובדתי מסוג אפס ועד התנאי ההיפותטי מהסוג השלישי.

לאנגלית ארבע צורות הווה, וכל אחת מהן מבטאת משהו אחר: פעולה שקורית ממש עכשיו, הרגל קבוע, או קשר לעבר.

לזמני העבר באנגלית תפקידים שונים: עבר פשוט מספר על אירועים שהסתיימו, עבר ממושך מתאר את הרקע, ועבר מושלם חוזר אחורה לפני רגע אחר בעבר.

לאנגלית אין זמן עתיד אחד. במקום זה יש כמה צורות שונות, בהתאם לשאלה אם מדובר בתחזית, בתוכנית, בהחלטה, או באירוע מתוזמן.

פעלים מודליים מבטאים מה אפשרי, נחוץ, ודאי, או מותר. באנגלית משתמשים ב-can, could, should, must, might, may ובצירופים שלהם כדי לכסות טווח עצום של משמעויות, מיכולת פשוטה ועד חרטה על העבר.

דיבור עקיף הוא הדרך שבה מתארים מה מישהו אמר בלי לצטט אותו ישירות. הוא כולל הזזת זמנים אחורה, שינוי כינויי גוף, ושינוי ביטויי זמן.

קול סביל מעביר את הדגש ממי שעושה את הפעולה אל מי שמקבל אותה. הוא מופיע בכל הזמנים, ונפוץ בחדשות, בכתיבה רשמית ובדיבור יומיומי, במיוחד עם ״get״.

מבנים שמבטאים חרטה, רצון, או מצבים לא ממשיים, באמצעות צורות פועל בעבר שמשמעותן בהווה. דוברי שפת אם משתמשים בהם כל הזמן: מתלונות קלות (״I wish you'd listen״) ועד חרטות עמוקות (״I wish I had studied harder״) והעדפות מנומסות (״I'd rather you didn't״).

איך דוברי שפת אם מדברים על דברים שהיו נכונים או קרו שוב ושוב בעבר. ״Used to״ הוא הצורה המרכזית, אבל ״would״ לפעולות חוזרות בעבר ותבניות ״be/get used to״ להתרגלות שוות בחשיבותן, ומבלבלות לא מעט.