אנגלית בריטית

האנגלית הבריטית כוללת למעשה מגוון עצום של מבטאים ברחבי בריטניה. מה שרוב הלומדים חושבים עליו כ״בריטי״ הוא הסטנדרט הדרום-בריטי (עדיין נקרא לפעמים RP), הנייטרלי של השידור. כ-60 מיליון דוברי שפת אם, אבל שונות אזורית עצומה דחוסה במדינה קטנה: לונדון, מנצ׳סטר, ליברפול, ניוקאסל וברמינגהאם נשמעות כולן שונות זו מזו. תכונות מגדירות: דיבור לא-רוטי (ה-r במילים כמו car או hard נעלמת אלא אם באה אחריה תנועה), ה-a הרחבה יותר במילים כמו bath ו-grass, ומערך עשיר יותר של ניגודי תנועות מהאנגלית האמריקאית. במבטאים אזוריים רבים ה-t בין תנועות נשמטת או הופכת לעצירה גרונית (butter הופכת ל-bu'er). המקום שבו לומדים מתקשים הכי הרבה: היעדר ה-r-ים גורם לאיות המוכר להישמע לא מוכר, והדיבור הרצוף בולע מילות פונקציה. ברגע שמרגישים בנוח, כדאי לשלב במכוון קולות שאינם RP.