קצב טבעי טמילית

בקצב טבעי, הפער בין הטמילית המדוברת היומיומית לצורה של ספרי הלימוד נשמע בבירור. הדיבור בצ׳נאי מקצר סיומות פועל בצורה משמעותית, משמיט כינויי גוף כשהסיומת כבר מבהירה אותם, ומשתמש כל הזמן במיליות לא רשמיות (da, di, machi). הטמילית של סרי לנקה שומרת על איכות תנועות מובחנת וקצב איטי יותר; מדוראי שומרת על תבניות עיצורים משלה. דוברים עירוניים צעירים מחליפים קודים עם אנגלית באופן כה עקבי שהגבול מרגיש שרירותי. סרטי הקולנוע הטמיליים (קוליווד) מעצבים חלק ניכר מהנורמות של הצורה המדוברת ברחבי האזורים, כשדיאלוגים בסרטים קובעים לא פעם את הציפיות לדיבור לא רשמי. וולוגים מצ׳נאי, ערוצי אוכל וראיונות לא רשמיים נשארים בטמילית מדוברת יומיומית, כך שהקיצורים והקצב מגיעים יחד. אפשר לבחור דוברים מעיר אחת ולהישאר איתם מספיק זמן כדי שהקצב המקומי שלהם ישקע.