דיבור איטי עברית

בעברית איטית, התנועות סוף סוף מופיעות. רוב הטקסט הכתוב בעברית משמיט אותן, ולכן הצורה המדוברת היא המקום הראשון שבו פוגשים את המילה המלאה: כתב, כותב, כתוב, כולן חולקות את השורש כ-ת-ב, והקצב האיטי מאפשר לאוזן לשמוע אותן כווריאציות על אותו שלד. סיפורים לפני השינה לילדים, שירים על צבעים, וסרטוני ארוחת בוקר פשוטים נשארים באוצר המילים היומיומי שהעברית של הכיתה משתמשת בו, כשהדוברים מאריכים כל הברה מספיק זמן כדי שהאוזן תתפוס את תבנית העיצורים לפני שהתנועה הופכת אותה למילה אחרת. אפשר לבחור סיפור, להאזין פעם אחת לעיצורי השורש, ואז שוב לתבנית התנועות שהופכת אותו לזמן דקדוקי או לשם עצם.